האחריות הסופית והכוללת לטקסט היא של הכותב. הכותב צריך לקבל לידיו את הטקסט הערוך, והוא חייב לאשר או לא לאשר את הגרסה החדשה. לתיקוני העריכה כדאי להתייחס כהצעות בלבד ולא כנוסח מחייב.


בדרך כלל הכותב מקבל את הטקסט בדואר אלקטרוני. כשהטקסט נפתח הוא רואה את המחיקות ואת התוספות, והן מופיעות בצבע שונה, משום שמצב הטקסט מוגדר בסרגל כ"סימון מוצג סופי" (Final Showing Markup). קשה לקרוא כך את הטקסט, ולכן צריך להעביר את הקובץ למצב "סופי".

 

כיצד לקרוא את הטקסט הערוך? מומלץ לקרוא ברצף את הגרסה החדשה, הנקייה, כלומר במצב "סופי", ולבדוק שהיא מבטאת במדויק את כוונתנו. לרוב אין צורך לבדוק כל שינוי שנעשה. הדבר מייגע ומפריע להבנת הזרימה של הטקסט. אם נרגיש במהלך קריאה שוטפת בעיה בניסוח או בהצגת התכנים, זה הזמן לעבור אל הטקסט המקורי (האפשרות האחרונה בסרגל הגלילה) או לטקסט עם סימני השינויים (אפשרות ראשונה) ולבדוק מה נכתב במקור, ומה השינוי שנעשה.

במהלך הקריאה השוטפת כדאי לשים לב במיוחד לאותיות האדומות. לפי השיטה שלנו באסיף, מילים שנכתבו באותיות אדומות מזמינות את הכותב לשים לב למשפטים או לחלקי משפטים שנעשה בהם שינוי חריג. אותיות נצבעות באדום במקרים שבהם העורך סבור שייתכן שחרג מכוונת הכותב.  כמו כן כדאי לשים לב להערות שכותב העורך. ההערות מופיעות בגוף הטקסט בסוגריים מרובעים ומסומנות בצבע. הן אינן באות כהערות בשוליים או בתחתית העמוד כדי למנוע תזוזה של הטקסט או היעלמות של ההערות במעבר למצב "סופי".

בסיום הקריאה יש למחוק את ההערות שבסוגריים המרובעים ולהפוך את כל האותיות לשחורות.

ההדפסה נעשית גם היא ממצב "סופי".

שיהיה בהצלחה!